יום האשה הבינלאומי יוצא בחודש מרץ בכל שנה. החודש בו אני חוגגת את יום הולדתי.
רק שאבא שלי האהוב מאוד רצה בן. ואני זרמתי.
הוא היה נינג'ה אמיתי עם אנרגיה סוחפת, אז הקמנו את חבורת הכאסחיסטים ולמדתי קארטה,
והייתי חזק בענפי הספורט מוקפת בחברים בנים. הייתי אחת מהם.
פחות בובות, פחות שמלות, פחות קישוטים בשיער. יותר מראה ספורטיבי, קולי, פייטרי.
הצד הנשי שלי תמיד היה שם אבל היה רדום. לא נתתי לו מקום.
כל פעם שכן ניסיתי לחוות אותו ולהתקרב יותר לנשים
זו היתה אנרגיה שונה לחלוטין מהסביבה הגברית, ולא מצאתי עצמי.
ואז בגיל 29 מחלת הסרטן באה לבקר גם אצלי. דיברנו על הא ועל דא. שאלתי אותה למה בחרה בי,
למה בגיל כל כך צעיר, למה בכלל..?
השיחות בינינו היו מרתקות ופתחו לי עולם חדש ושלם.
המפגש איתה לא היה לי פשוט אבל היה מעורר.
אמרתי לה תודה. שהאירה את עיני
אבל עכשיו היא יכולה ללכת. אני יכולה לבד. והיא הלכה לה לדרכה.
בגיל 29 גיליתי עוד צדדים חזקים שקיימים בתוכי והיו רדומים. ודווקא הם היו מחוברים לצד הנשי שלי שלא נתתי לו מספיק מקום בחיים.
ופתאום הסתכלתי סביב על אותן נשים שהיו בחיי ונשים שקיימות סביבי היום, וראיתי אותן באור בוהק.
ואז התחלתי לצלם אותן, ולהראות להן את המתנה שאני קיבלתי.
את האופן שבו אני רואה אותן בזכות זה שנתנו לי לראות את העוצמה שבי כאשה.
והמבט שלהן כשהן רואות את זה - שווה את הכל.
את כל הדרך הזו שעברתי עם כל הטירוף שבה.
אז יום האשה תמיד נחגג בחודש יום ההולדת שלי.
והכל מתחבר.
מאחלת לעצמנו לא לוותר,
ושתמיד נהיה מחוברים לכל הצדדים שבנו. אמן.
שיתוף מהלב לכבוד יום האשה הבינלאומי
(ותודה לחברי טוב ערן שמר שבתמונה אחת הזכיר לי ילדות שלמה...)
Comments